<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ח ח"ג</h1>
<h2>דף סה.</h2>
מותר לאדם להלוות מנה לחבירו שילויהו בשביל המנה עד שיהיו שני מנים ויהיה באחריות המלוה עד אותו זמן וכשיהיו שני מנים יהיו מלוה על הלוה ויהיה הריוח מן הלוה ובלבד שיתן לו שכר עמלו עד שיהיו שני מנים כדי שלא יהא רבית מוקדמת כך דקדק רבינו מאי' הלוי וכן כתב הרא"ש מציעא.
<h2>דף סח.</h2>
המושיב חבירו בחנות למחצית שכר נותן לו שכרו כפועל בטל בין מעט בין מרובה כי אם מאחר שאם לא יתן לו שכרו הוא אבק רבית בכל שהוא שיתן לו בשכרו ולא מיחזי כרבית ורש"י פירש ונותן לו באותה מלאכה דבטיל מיניה כפועל בטל וכן כתב רב אלפס והרמב"ם ז"ל פירש אם הוא חייט אומרין כמה ירצה לבטל ממלאכתו שהיא כבדה ויעסוק במלאכה קלה כזו והתוספות כתבו כר"ש ונותן לו שכרו משלם לא כפועל בטל וראשון עקר וכל ימי השותפות יתן לו בכל יום דבר מועט והוא שהושיבו בסתם ואם רצו לפסוק מתחלה כמה יתן לו פוסק או בסחורה עצמה כגון אם לוקח מלוה חצי שכר נוטל שני שלישי הפסד ואם נוטל שליש שכר נוטל חצי הפסד וכל זה הויתור בשכר עמלו ומזונו וזה כשמבטל ממלאכתו אבל אם אינו מבטל ממלאכתו לא בעי כל זה או אם נעשה שותף עמו בקרן אפילו כל שהו אינו נותן שכר לו אלא שיתן לו שום הנאה יותר בחלוקה כמו דינר. ועוד פשוט מותר שליש שליש מותר בשכריך כשמתעסק במלאכה אחרת או כשיש לו שוורים אחרים או כשנותן לו דינר בשכרו אבל כשאין לו עסק אחר נותן לו ש(ו)כ' עמלו ומזונו או ראש עגלה וכן כתבו הגאונים דכל שיש לו עסק אחד נותן לו דב' קצוב בשכר עמלו ודיו פירוש במתבטל ממלאכתו אבל כשאינו מתבטל די לו מותר שליש מן הריוח אפילו שהוא ספק שאם לא יהיה שם מותר שליש מציעא. אסור להלוות מעות או שום דבר קרוב לשכ(ו)ר ורחוק להפסד כגון שיקח חצי שכר המלוה ולא יקח מההפסד כלום או בענין שיקח יותר מההפסד אלא יעשו כך או קרוב לזה ולזה כלומר שיהיה קרוב ליקח ההפסד כמו הריוח או רחוק מהריוח כמו מההפסד כלומר שיקח מזה כמו מזה בענין שלא יקח מן הריוח יותר מההפסד או קרוב לזה ולזה מציעא. אין מקבלין בהמה מישראל למחצית שכר ויהיה כל אחריות הבהמה על המקבל כי זה רחוק להפסד וקרוב לשכ' אבל שם פרה מחבירו שאם תמות שיתן לו סלע וכל כחש מחיים וכל דב' שיקרה לה על בעל הבהמה ושיתן לו המקבל בשכירות הבהמה דינר לחדש פירוש וצריך שיתנה שאם תמות שישלם בשעת משיכה ולא ישלם לו שכירות דקודם מיתה מציעא. נותן מעות לחבירו להתעסק בסתם הוה מחצה מלוה ומחצה פקדון וחייב המקבל באחריותו מן המחצה של מלוה וחצי האחר אחריות על הנותן ונוטל ריוח בכל החצי כלומר הריוח והפסד חולקין בשוה שניהם ונותן לו שכר טרחו ואם לא יתן לו שכר הוי רבית כי מתעסק בחצי פקדון בשביל שכר המלוה מן החצי ואם רוצה לאבד או להוציא החצי של מלוה שהוא חייב באחריותו מלוה מעכב עליו ולא נעשה מטלטלין על בניו אלא אי איכא עדים דהני מטלטלי דעיסקא שקילהו אותו מלוה בלא שבועה ואין בעל חוב ולא כתוב' דמיקבל גובה הימנו כי מן חצי הריוח אשר בחלק מקבל ואם הוסיף באחריו' על המקבל וגורע לו מן הריוח מן השיעור שכתבתי אסו' מציעא. כתב רב אלפס מאותו הדין שלמעלה שאם הלוה מעות לחבירו למחצית שכר ורוצה לחלוק הסחורה או המעות כדי שיהא כל הריוח שלו מחצית המלוה אף על פי שרוצה לחלוק ולהתנות כך בפני בית דין לא מהני תנאה ויש לבעל המעות חלק בחצי המלוה כמו שכתבתי לעיל. ונראה דוקא כשלא שינה שאם שינה כגון שאמר ליה להתעסק בדבר פלוני ונתעסק בדבר אחר ואמ' בפי' לעצמי אני קונה ממחצה מלוה הכל לעצמו כאשר תמצא בשליחות בחלק א' ודוקא שאמר כך בפני עדים כי נעשה גזלן על המעות וקנה בשינוי וכתב רב אלפס כי ההיא דאיסור ורב ספרא [לעיל ל"א ע"ב] או דהנהו תרי כותאי דפלוגי בבי דינא התם מיירי שהיה הממון של שניהם ועוד כתב כי יש מהם שכתבו כי אפי' בעסק יכול לחלק ולהתנות בפני בית דין והוא כתב הסברא הראשונ' כי אינו מועיל אלא א"כ הממון של שניהם וכן עיקר.
